ויען כי נשאר המקום פנוי לכן נעתיק בכאן חדוש אחד מבן הגאון המחבר זצלה"ה ה"ה הרב הגאון כו' מו"ה אברהם הכהן ז"ל שהי' אחד ממלאי מקום הרב דק"ק ווארשא בכתובות (דף ק"ט) אלא אמר רב אשי קונמות קא אמרת שאני קונמות דקדושת הגוף וכדרבא דאמר רבא הקדש חמץ ושיחרור מפקיעין מידי שיעבוד כו' ותוס' ד"ה קונמות הקשו א"כ כל אדם יפקיע חובותיו ע"י קונם. ונראה לתרץ דהנה בקידושין (דף סג) אמר אביי ראב"י ורבי ור"מ כולהו סבירי להו אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם ולחשיב נמי ר' עקיבא דתניא קונם שאני עושה לפיך אינו צריך להפר ר' עקיבא אומר יפר שמא תעדיף עליו יותר מן הראוי לו רבי יוחנן בן נורי אומר יפר שמא יגרשנה ותהא אסורה לחזור לו. ומתרץ הש"ס האיתמר עלה אמר ר"ה בריה דר"י באומר יקדשו ידי לעושיהן דידים איתנהו בעולם ותוס' כתבו דהוה מצי לשנוי' דשאני קונמות דקדושת הגוף כדמשני בפרק אע"פ. והנה באמת תמי' מאוד אמאי לא משני הש"ס הך שינויא דקונמות קדושת הגוף נינהו דהא התירוץ דמשני הש"ס לא יספיק דעוד יקשה וליחשבי רבי יוחנן בן נורי. וצריכין אנו להך שינויא דקונמות קדושת הגוף. א"כ לר"ע ג"כ אנו יכולין לתרץ הך שינויא. אך נראה דהנה בקידושין לא יכול הש"ס לתרץ דקונמות קדושת הגוף דשם אזיל אליבא דאביי. ותוס' (בגיטין דף מ') כתבו דרבא לטעמו דאמר מכאן ולהבא הוא גובה וחשיב ברשותו של לוה הלכך יכול להפקיע בהקדש וקונמות. אבל לאביי דסבר למפרע הוא גובה אם כן אינו ברשותו של לוה ואינו יכול להפקיע השיעבוד ולית לי' הך דרבא הקדש חמץ ושיחרור מפקיעין מידי שיעבוד. א"כ אליבא דאביי לא יכול הש"ס לתרץ שאני קונמות דקדושת הגוף נינהו. והא לא קשה א"כ ליחשיב נמי רבי יוחנן בן נורי דהתירוץ דיקדשו ידי לעושיהם לא מספיק לדידיה. דהנה בכתובות מתרץ שם רבי אלעא למה לא אלו האומר לחבירו שדה זו שאני מוכר לך לכשאקחנה ממך תיקדוש דקדשה ומקשו עלה מי דמי התם בידו להקדישה הכא אין בידה לגרשה והקשו תוס' הא הכא ג"כ בידה להפקיע את עצמה דיכולה לומר איני ניזונת ואינו עושה ומתרצו דרצה ליישב גם אליבא דר"ל. אם כן י"ל דאביי סבר כר"ה אמר רב דיכולה לומר איני ניזונת ואיני עושה ומספיק שינויא דיקדשו ידי לעושיהן גם לרבי יוחנן בן נורי. אבל התירוץ דקונמות קדושת הגוף נינהו לא יכול הש"ס לתרץ. אליבא דאביי דהוא לית לי' הך דינא כלל כמ"ש התוס' בגיטין ולפי זה ניחא ג"כ קושיות התוס' בכתובות א"כ כל אדם יכול להפקיע ע"י קונם. דהנה מבואר היכא דחזינן דהלוה מבריח הנכסים כולי עלמא מודו דלמפרע הוא גובה. א"כ אם ירצה לאסור על בעל חובו הנכסים הוה כמו מבריח והיכא דמבריח הנכסין כולי עלמא סברי למפרע הוא גובה והיכא דלמפרע הוא גובה לא אמרינן דמפקיע מידי שיעבוד ולא קשה קושיות התוס' ודו"ק ובגוף הקושיא של התוס' דהוי מצי לשנוי דשאני קונמות נראה דתוס' לשיטתם אזלי דלר' הונא אמר רב דיכולה לומר איני נזונת ואיני עושה לא קשה קושית הש"ס מי דמי התם בידו הכא אין בידה לגרש עצמה דהא גם כאן יכולה להפקיע את עצמה. והנה הרשב"א כתב דדוקא בקרקע סובר אביי למפרע הוא גובה דלא מצי לאברוחי אבל במטלטלין דיכול לאברוחי לא סבר אביי למפרע הוא גובה אם כן גם לענין מעשה ידיה דיכולה לומר איני נזונת ואיני עושה וא"כ הוי כמו מטלטלין דיכולה לאברוחי מודה אביי דמכאן ולהבא הוא גובה מש"ה כתבו תוס' שפיר דהוי מצי לשנוי שאני קונמות דקדושת הגוף דהנה לפי התירוץ דמתרץ הש"ס דבאומרת יקדשו ידי לעושיהן ע"כ צריך לומר דסובר אביי דיכולה לומר איני נזונת ואיני עושה דאל"כ יקשה וליחשוב נמי רבי יוחנן בן נורי. וכיון דיכולה לאפקיע את עצמה מודה אביי דמכאן ולהבא הוא גובה והוה ברשותו של לוה ושפיר על ידי קונם אפקע השיעבוד: אמנם זה ניחא לשיטת התוס' דהיכא דיכולה לומר אינו ניזונית ואיני עושה לא קשה קושית הש"ס מי דמי. אך לשיטת הר"ן דכתב דגם ר"ה אמר רב מודה דבשבעה מלאכות שהאשה עושה לבעלה אינה יכולה לומר איני נזונית ואיני עושה א"כ גם לר"ה אמר רב קשה קושית הש"ס מי דמי א"כ בהשינויא דיקדשו ידי לעושיהן לא מתורץ לרבי יוחנן בן נורי א"כ קשה וליחשוב נמי רבי יוחנן בן נורי. וג"כ אינו יכול לתרץ דשאני קונמות דקדושת הגוף נינהו דהא לשיטתו דאינה יכולה לומר איני ניזונית ואיני עושה הוה כמו קרקע דסובר אביי דלמפרע הוא גובה והיכא דלמפרע הוא גובה אינו יכול בקונם להפקיע השיעבוד. ולפי דברי הפלאה גם הרמב"ם סובר כהר"ן דהנה ההפלאה מתרץ קושית הר"ן על הרמב"ם דפסק בפ' וא"ו מהלכות ערכין הל' כ"ח המקדיש מעשה ידי אשתו הרי זו עושה ואוכלת והמותר חולין. ואם אמר הבעל וקדשו ידיך לעושיהן הואיל והידים הם משועבדים לו הרי כולו קודש. ותמה עליו הר"ן ז"ל דהא הם דברי ר"ל דיכול לכופה אבל אנן קיי"ל כר"ה אמר רב דיכולה לומר איני נזונת כו' ומתרץ ההפלאה דהרמב"ם ס"ל כדעת הר"ן דבשבעה מלאכות אינה יכולה לומר איני נזונת אם כן ידיה משועבדים וחל על השבעה מלאכות וס"ל כדעת הפוסקים דבמקדיש דבר שלא בא לעולם עם דבר שבא לעולם הכל קדוש. א"כ הכא כיון דחל על הז' מלאכות חל על כל מעשה ידיה ואם כן גם להרמב"ם קשה וליחשוב נמי רבי יוחנן בן נורי. וע"כ צריך לומר דהרמב"ם והר"ן לא סברי כשיטת התוס' בגיטין. אלא סברי דאף לאביי אמרינן קונמות מפקיע מידי שיעבוד. וא"כ לריב"ן צריך לתרץ דשאני קונמות דקדושת הגוף. ולפי זה מתורץ גם כן קושית הר"ן על הרמב"ם דפסק בפ' י"ב מהל' נדרים אמרה יקדשו ידי לעושיהן או שנדרה שלא יהנה ממעשה ידיה אינו נאסר במעשה ידיה מפני שהם משועבדים לו אך מ"מ צריך להפר שמא יגרשנה ותהא אסורה לחזור לו ותמה עליו הר"ן דבנדרה שלא יהנה ממעשה ידי' אמאי יהי' צריך להפר והא דבר שלא בא לעולם הוא. אך לפי דברינו הנ"ל הרמב"ם דייק מש"ס דקידושין דקונמות קדושת הגוף ומפקיע מידי שיעבוד אף לאביי דסבר למפרע הוא גובה ואינו ברשותו מ"מ קונם חל על דבר שאינו ברשותו וא"כ חל נמי על דבר שלא בא לעולם דדבר שאינו ברשותו ודשל"ב חדא נינהו והם שוים. ואחר התי' דקונמות קדושת הגוף נינהו לא צריכין עוד להתי' דיקדשו ידי לעושיהן ודו"ק היטב כי נחמד הוא: